בספטמבר 2015 נשטפה גופתו של הפעוט הסורי בן השלוש, איילן כורדי, אל חופי טורקיה וזעקה את זוועות המלחמה ואטימות העולם כלפיהן. תמונתם של פליטים עומדים בשערי מדינה בתחנונים למקלט מופיעה שוב ושוב בשנים האחרונות ומעלה בפנינו שאלות קשות על אודות מוסר, אחריות והומניות. ואולם, זעקת גופתו של איילן כורדי, כזעקת הפליטים, מבקשי המקלט, לא נענית.

 

המופע "חוף מבטחים" מציף על הבמה את אותם מסעות בריחה: את הרגע ההוא אל מול השער, את הכמיהה לחוף מבטחים ובמקרים רבים את הדחייה ממנו. בחצר המצודה במגדל דוד,  מייצרים 18 נגנים ספינה רעועה, המבקשת להגיע לחוף המקלט. מבעד לספינה הפרפורמטיבית, מגלמים השחקנים את הפליטים אותם היא נושאת, העומדים פעם אחר פעם בשער אך איש לא נותן להם להיכנס.

 

במסע תיאטרוני, היסטורי ומוסיקאלי, המחבר בין סיפורי הפליטות מרחבי העולם, עולה וצף הזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי. זיכרון שמשיב את שנדמה כי נשכח ממנו – חווית הפליטות.

 

המופע מבוסס על מחקר וחומרים דוקומנטריים, ובין היתר מתאר את סיפורם של פליטים מסוריה (דרך סיפורו של הפסנתרן איאם אל-אחמד), פליטים בני המיעוט היזידי (דרך סיפורה של זוכת פרס הנובל לשלום נאדיה מוראד) ופליטים מדרפור (דרך סיפורו של ג’ק טיגיטיגי).  

​

המופע מופק בסיוע מרכז לפיד לאמנות ומשפט ומוזיאון מגדל דוד. 

 

יוצרת: מאיה בואנוס// מנצחת: קרן קגרליצקי// דרמטורגיה: כפיר לפיד-משעל // ליווי אמנותי: עינת אשדות // מלחין ומנהל מוזיקלי: דניאל פיין// כוריאוגרפיה: שי קסל// בהשתתפות: מתן און ימי, זוהר בדש, סיגל חמיידס, שחף יפהר, צליל רובינשטיין ונגני תזמורת סימפונט רעננה.

​

סיפורה של גב' הימלר באדיבות פרופ’ אופירה הניג, לוקאס צ’ך והמרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה; השיר “ספינות שטות” באדיבות להקת אל המשורר. 

​

נקודת מפגש: כניסה ראשית למוזיאון מגדל דוד

חניה: חניון ממילא/קרתא